שוקולה או לה לה

אם יש דבר אחד שעדיין לא יישמתי מהלימודים הוא עשיית הפרלינים. כבר עשיתי עוגות מוס ובחושות, עוגיות רבות ומאפים, בצק עלים ולחמים, אבל פרלינים? עדיין לא. המחשבה על לטמפרר גורמת לי לפחד נוראי. שוקולד בכל מקום. על השיש, על הידיים, על הריצפה.. ואני מוכרחה להודות שאני יודעת מאיפה זה נובע. פשוט מנסיון אחד רע, לפני כמה שנים טובות. התוצאה היתה בסדר, הדרך הייתה מלכלכת במיוחד.
אז בינתיים אני מתבוננת, מריחה, טועמת ומתמוגגת. לכן לא יכולתי לסרב להזמנה לבופה טעימות שוקולד, שהוא תוצר של קורס סופר-איכותי של "בישולים" בשילוב עם "לנוטר". כמובן שהייתה שם צלמת מקצועית, אבל אני, עם המצלמה ה'לא ממש מקצועית אבל עושה עבודה נהדרת' שלי, לא ויתרתי על הצילום.

נראה מדהים, נכון? קודם כל קנה אותי הסדר, אחר כך הצבעוניות ולבסוף הטעם. ואז התחלתי לתהות, איך הפרלינים הפכו להיות מתנה בפני עצמה? אם פעם תמורת סכום של 150-200 ש"ח היינו קונים כמתנה סט צלחות 18 חלקים, היום, תמורת אותו סכום בדיוק, כנראה שנקבל מארז פרלינים יוקרתי וחיוך. אם תשאלו אותי, אני תמיד אעדיף לקבל שוקולד על צלחות. יותר 2010.. סליחה, 2011.

אז הבופה היה נהדר, באמת, פשוט נפלא. טעמים מדהימים ומיוחדים. חלקם היו ממש מעדן וחלקם.. מעניינים. טעמתי כמעט מהכל, עד שכבר לא היה אפשר להסתיר את זה - פצעון שוקולד באמצע הפרצוף חשף את מידת הסקרנות שלי. ואני מודה, הייתי סקרנית. אין ברירה, הרי מה לא הייתי עושה למען ההשראה?

2011.