אני אוהבת להכין דברים שעדיין לא יצא לי להכין. בדרך כלל, כשאני אחראית על ה"משהו מתוק", אני מכינה עוגה שטרם יצא לי להכין. אני תמיד רואה את התמונה הכללית של העוגה, אבל אף פעם לא את המוצר המוגמר. זה תמיד נשאר לסוף. אני יודעת מה יהיו הטעמים ומה יהיה המרקם, אבל שלב הפינישים של העוגה נקבע רק בתום ההכנה. הרבה פעמים עמדתי מול עוגה 'עירומה' בתסכול, כי רציתי לראות אותה בכל כך הרבה דרכים שונות והייתי צריכה לבחור רק אחת, אבל משם באה היצירתיות.
גם בעוגה זו לא ידעתי איך זה יגמר. למעשה, מילים אלו נכתבו עוד לפני שהעוגה בכלל הייתה מוכנה. היה לי הכל בראש. המבנה, הטעם, המרקם.. רק ה"אקססוריז" היו חסרים. תארו לכם אישה עם עגילים גדולים, שרשרת ענקית, עם קשת רחבה על הראש, שיער קופצני ואיפור כבד מדיי. יש אנשים שמאוד יאהבו את זה והרי כולנו מכירים לפחות מישהי אחת כזאת (מהטלוויזיה, כמובן.. לא במציאות.. לא) וזה אחלה והאמת, היו לי עוגות בדיוק כמו האישה הזאת.. היום אני יותר מתחברת למינימליזם. זה מעניין, תחשבו על זה. פחות זה יותר.
העוגה מוכנה..
טאץ' הזהב הדרמטי עושה את כל הוואו של טארט קרם הלוז ומוס הג'נדויה שלפניכם. לא צריך סילסולי קצפות, זילופי גנאש, עיטורי שוקולד וסוכריות קופצות. עכשיו חותכים..
תתפלאו לשמוע, אבל גם פה יש כמה דברים שהייתי עושה אחרת. אני שמחה על התוצאה, אבל לא לגמרי מרוצה. אבל די, מה זה משנה. היא טעימה - פשוט מעדן, מרעננת, מהנה בלעיסה ובנימוחות. מה עוד אפשר לבקש? (קשה לי לעמוד בפיתוי של לענות לעצמי, אז ברשותכם, עד הפעם הבאה..)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה