טעימה מקומית - מזרין MAZZARINE

הפעם ביקרתי באחת הקונדיטוריות האהובות עליי - מזרין. חוץ מאידלסון10, גם למזרין יש פינה חמה אצלי בלב. שם תמצאו את אחת הויטרינות היפות, המגוונות והמעניינות שיש בין שלל הקונדיטוריות ברחבי הארץ ואפשר אפילו לומר בלב שלם - פטיסרי. אלון גולדמן מייצר תכשיטים אכילים (ולא מהסוגים שנראים מליון דולר אך טעימים שקל תשעים, כמו בכמה מקומות שנתקלתי בהם).

לא היה קל לבחור. אחת בודדה, ססיליה שמה, כאילו חיכתה רק לי. יפהפיה. סבלה ברטון אפרסק - מסקרן. מרמלדת פטל - אוהבת. מוס שוקולד לבן לימוני - בחרתי.

מדובר בקינוח עדין מאוד בטעמיו, כיאה לפטיסרי הצרפתי, כך שגם אם אתם לא מחובבי הטעמים הפירותיים תוכלו ליהנות ממנו. מוס השוקולד הלבן רך ונעים, הסבלה ברטון במרקם מדויק (בצק שהוא בין פריך לבחושה), האפרסקים היו לטעמי יותר בשביל המרקם ופחות בשביל הטעם ובהחלט עשו את העבודה. והמרמלדה..

לרוב אני אעדיף מרמלדה נטולת גרעיני פטל קטנים מציקים ולא לעיסים, אך כאן זה היה נהדר. איכשהו הטעם ה"פטלי" לא השתלט על הקינוח העדין הזה. שכבת המרמלדה הדקה נתנה בדיוק את מידת החמצמצות ש"ססיליה" הייתה זקוקה לה.

וטעימה נוספת לכבוד פסח (מזל שיש תירוץ)..

עוגת פרג, אגוזי לוז ומרמלדת פטל נטולת חמץ. בוודאי שחובבת (מזה חובבת, מטורפת) פרג שכמותי תבחר בעוגה המנוקדת הראשונה שתראה.

עוגה סופר עסיסית, מפוצצת גרגרי פרג שלמים שמתפצפצים בפה עם כל ביס. אגוזי הלוז השתלבו נהדר עם טעמו הנפלא של הפרג ובינינו, איזו חגיגה לפה - עסיסיות, התפצפצות ותוך כדי נגיסה באגוז שהתרכך בעוגה.
אם מוכרחים לומר משהו, אז הציפוי לא הרגיש מרמלדי וגם לא פטלי, אבל זה לא היה חסר לי. 

בקיצור ולעניין, לכו למזרין. מה לכו - רוצו! חגיגה לעיניים ולחך!

MAZZARINE  - האתר

טעימה מקומית - לה בון פטיסרי

גם הפעם ביקרתי באחת הקונדיטוריות הטובות בתל אביב, לה בון פטיסרי. עם הכניסה לסניף שברחוב בזל 40 מרגישים בצרפת. הבעלים, המוכרות, הלקוחות כולם מדברים בשפה הצרפתית. תחשבו על גודל המחמאה, צרפתים מגיעים במיוחד לקונדיטוריה שמייצרת מיני מאפים קלאסיים לפטיסרי הצרפתי - כאן, בארץ. ואם זה טוב לצרפתים, זה טוב גם לנו.

האמת שהיה ממש קשה לבחור. היו שתי עוגות בחושות ששמתי עליהן עין וטארט אגסים מבריק, מדויק, אסתטי. 
לבסוף, מתוך כניעה לעונת התותים ולגשם שבחוץ, בחרתי בקינוח שלפניכם.

הקינוח, כפי שאתם רואים, מורכב מבסיס בצק פריך, קרם, תותים ופיסטוקים טחונים.
בעודי מתפתה בחנות ונשבת בקסם התות, ידעתי שאתחרט. הבצק הפריך כבר לא היה כל כך פריך. הוא ספח הרבה לחות ומרקמו היה כמעט עוגתי. הקרם, שנמדד בככפית - לא יותר, היה נעים במרקמו, אבל ציפיתי וחיפשתי את אותם הגרגרים הקטנטנים של הוניל אך לשווא. לא ברור לי אם מטעמי 'חסכנות', או אולי שימוש בתמצית או לא יודעת מה! לי זה היה חסר. אז תגידו שזה בכלל לא אמור להיות קרם וניל, או שזה רק ה"דבק" לתותים, תירוצים. מיותר לציין שהפיסטוקים היו למטרות צבע בעיקר, ואכן עשו את העבודה.

אה? מה פתאום יש עוד קינוח למטה? (אגב, אחת התמונות האהובות עליי)

בעודי מסונוורת משלל תוצרי המקום, שבניגוד למה שאולי משתמע מטעמי האישי על קינוח התות, נראו פשוט נפלא, קרץ לי הפלאן. את הפלאן אפשר למצוא בפריז בעיקר בקונדיטוריות ה"עממיות". זהו מאפה פודינג רוטט ומתוק. אם אתם רוצים לדמיין את המרקם - דמיינו קרם פטיסייר יציב, מעט קמחי ומעט ג'לטיני. הבסיס הוא בצק עלים דקיק, סמרטוטי משהו אבל בצורה טובה (כן, זה אפשרי). והמלית - קלאסית. ושוב, הוניל מורגש אך כמעט ואינו נראה. ביס ועוד ביס, רק ליישר והפלאן כמעט ונגמר. כבר הבנתם שנהניתי ממנו יותר. הרבה יותר.

אז אם אתם רוצים קצת ניחוח פריזאי, קינוח קלאסי וקפה טוב (יש מקומות ישיבה) כדאי לכם לקפוץ ללה בון פטיסרי. 

טעימה מקומית - בוטיק סנטרל

8 סניפים בתל אביב ואחד ברמת השרון. בוטיק סנטרל היא אחת הקונדיטוריות האהובות עליי. לא רק בגלל המאפים, העוגיות, העוגות הבחושות (!) אלא גם בגלל הרעיון של לקנות וללכת. TA מה שנקרא. לאן שלא תפנה מכל סניף יש לך איזה פארק, ספסל נחמד, מקום לשבת ולהתפנק. 

הרבה פעמים בקונדיטוריות העוגות הבחושות נראות מזמינות ועסיסיות אך כשמגיעים הביתה נתקלים בעוגה מאוד, איך לומר, פשוטה. טעמים לא מפתיעים ועוגה ממש לא מרגשת. 
לא כך בעוגת פיסטוק-פטל של בוטיק סנטרל.

העוגה אמנם בגודל קטן, אולי מחצית מעוגת אינגליש קייק סטנדרטית. אך כל ביס מהתענוג הזה שווה לפחות 2 פרוסות מכל עוגה אחרת. הטעם הפיסטוקי מורגש באיכותו, טעמי מרציפן גם עולים מן העוגה. עסיסיות ורכות מדהימה עם נגיעות של חמצמצות מהפטל (שייתכן והושרה במעט רום). קשה למצוא אותי נלהבת כל כך מעוגה בחושה, אך במקרה הזה - שווה כל שקל.

אז - כן! לכו לקנות את העוגה. מה לכו, רוצו! כמו שאתם רואים בתמונה לא עמדנו בפיתוי, וכנראה שהיא לא תשרוד אפילו עוד יום אחד. 

http://www.boutiquecentral.co.il/

טעימה מקומית - אידלסון 10

לא יודעת אם סיפרתי לכם, אבל עבדתי תקופה כקונדיטורית באידלסון. אז נכון, אני לא הכי אובייקטיבית. ואני מודה, אידלסון 10 היא אחת הקונדיטוריות האיכותיות והמעניינות ביותר שפגשתי בארץ. כשהגעתי לסניף המקסים ולא מוחצן בעליל שבמוזיאון העיצוב בחולון, חיפשתי קינוח חדש יחסית, כזה שלא יצא לי להכין. התלבטתי בין שניים יפהפיים ולבסוף נפלה החלטה - מוס שוקולד זביון.

ראיתי את הקינוח ויכולתי לראות בדמיוני את עינב (השף קונדיטורית) מחברת חצאי כדורים של זביון ומרססת אותם, מקיפה את שכבות הקינוח בטבעת שוקולד, עלה זהב, מטבע לוגו. כשרואים קינוח כזה, עם חיצוניות מושקעת, הציפייה להתענג עליו היא גדולה מאוד. אם הטעם או המרקם אינם משתווים למראה המהמם - זה בעצם לא שווה כלום. ההשקעה בעיצוב לא מפצה על טעמים בינוניים.

עכשיו לטעום. במקרה הזה, הטעם היה משובח ולגמרי ענה על הציפיות. בסקוויט שקדים, קרם שוקולד רך ונעים שעליו צימוקים מושרים ברום, שכבת מוס שוקולד ו.. כדורי זביון. זביון (לא שמנת וסוכר כפי שאמר המוכר כשניסה להסביר לי על הקינוח) הוא בעצם קציפה של חלמונים, סוכר ויין. הטעמים השתלבו באופן נפלא, אך טעם הרום מאוד מורגש - לכל הנגמלים/נמנעים למיניהם. זה קינוח שנמס בפה. לא לועסים יותר מדיי. כפית ועוד כפית.. נגמר חצי קינוח ויש חשק לעוד. 

בקיצור ולעניין. כן! מומלץ בחום. דיאטה? אין בעיה. קנו את הקינוח כמתנה ובקשו רק לטעום.. ביס או שניים. את הקינוח ניתן למצוא בימי שישי בלבד ועכשיו שימי שישי הם ימים מושלמים לטיולים, תעשו מזה כבר יום (וואו באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). 


קישור לאתר אידלסון 10 - לצערי אין אתר. תעשו עליו גוגל :]

טעימה מקומית - עוגות דה לה פה

הפעם במסגרת "טעימה מקומית" הגעתי לקונדיטוריית "עוגות דה לה פה", סניף ברמת גן. המקום קטן וחמוד בעל ויטרינה המציגה מבחר טארטלטים ועוגות מוס אישיות. המבחר אינו עצום אך די כולל. כלומר, משהו עם פרי, משהו עם שוקולד, משהו עם גבינה.. הבנתם. 

המוכרת החביבה הסבירה בקצרה על המבחר, מכל מה שהמליצה בחרתי דווקא בזה שלא קיבל התייחסות. טארטלט מכוסה כיפה לבנה, סדק קטן בצד שנראה כמו סוג של התפרצות שמבטיחה משהו טוב. "זה טארטלט מרנג, אוכמניות ושוקולד". נשמע לי מאוד מענג ובדיוק כל מה שאני אוהבת. המתיקות, החמיצות, המרירות והפריכות. הרגשתי את זה על הלשון.. נשמע מדהים, לא? אז"ש.

עכשיו לטעום. הבצק הפריך היה טעים, לא יותר. צ'אנקים גסים של שוקולד מריר ואוכמניות הונחו מעל שכבה לא נדיבה בעליל של קרם שקדים. מעל כיפת מרנג שכיסתה את התוכן. המרנג בחלקו החיצוני היה יבש וקריספי וחלקו הפנימי רך ו"מרשמלואי" - דבר שנשמע מאוד נחמד ומעניין, אך לא ממש עשה את העבודה. בסך הכל נותרה תחושה מאוד לא נעימה של יובש. היה חסר משהו רטוב, משהו רך שיחליק על הלשון ויעטוף את החך. יכול להיות שמדובר באפיית יתר, או שאולי "נפלתי" על מוצר לא טרי. בכל מקרה - טעון שיפור לחלוטין.

בקיצור ולעניין. לא נהינתי. ולדעתי גם מי שאינו אנין טעם במיוחד לא ממש ייהנה מהמנה. בטוחה אני (ואפילו יודעת   !) של"דה לה פה" יש דברים אחרים הרבה יותר טובים להציע, ולכן אמליץ לכם לוותר על טארטלט זה. מקווה להתנסות טובה יותר בפעם הבאה..

קישור לאתר: עוגות דה לה פהhttp://www.delape.co.il/

טעימה מקומית - רביבה וסיליה

יוצא לי לא מעט לבקר בקונדיטוריות הטובות בארץ ולטעום משלל תוצריהן. אז חשבתי, למה לא לצלם, לשתף ולספר על החוויה מאותו מוצר שטעמתי? אז הנה לפניכם - חדש בבלוג שלי: טעימה מקומית. תמצאו כאן את דעתי וטעמי האישי ובדרך כלל הוא לא יעיד על כל מוצרי הקונדיטוריה, אלא רק על אותה מנה אישית שנבחרה לדגמן. 


הראשונה והמיוחדת תהיה מהקונדיטוריה רביבה וסיליה; טארטלט פיסטוק.

אני מוכרחה לומר שזו אחת הקונדיטוריות האהובות עליי. הקפדה ודיוק עושים לי את זה ושם אפשר מצוא את שניהם. כאן הובטח לי ע"י מלצרית נחמדה, בסניף שברחוב הארבעה בתל אביב, טארטלט עם מוס פיסטוק ודובדבני אמרנה. המנה מאוד קרצה לי מלכתחילה. היא עמדה שם לבדה, אחרונה מסוגה. תודו שהיא יפהפיה. קינוח כזה הוא מסוג הקינוחים שבמראה משתווים לאיכויות שמוצאים בפטיסרי פריזאי. ועוד יתרון, אין כאן מרכיבים עונתיים, כך שאפשר לייצר את הקינוח במשך כל השנה. 

עכשיו לטעום. הדבר הראשון שהרגשתי היה הפריכות והטריות של הבצק. איזה אושר 'לתת ביס' ולהרגיש שאני אוכלת משהו טרי ולא משהו שהוכן לפני כמה חודשים והופשר. הבצק היה דק ואפוי בדיוק כפי שאני אוהבת. מעל הבצק שכבה ירקרקה דקה - קרם פיסטוקי אפוי חביב. לדעתי זה היה דקואז בשילוב של פיסטוקים גרוסים ומחית  פיסטוק טובה. 
גלגלו את העכבר קצת למטה והביטו בתמונה. מישהו רואה דובדבני אמרנה בתוך הטארטלט? אני מוכרחה לומר ש.. נכון, היה טעם מורגש של סירופ האמרנה המתקתק שהוספג בקרם הפיסטוק. אבל אני ציפיתי, ממרום כבודו של המקום ומחירו של הטארטלט, לקבל לפחות את החצי השני של הדובדבן, שהונח באלגנטיות מלמעלה, בין השכבות. 
 על הלשון והחך מוס הפיסטוק עושה כייף גדול. הטעם הפיסטוקי היה עדין ונעים והמוס, שהיה דומה יותר לקרם מוסלין, היה רך ומשגע. עם כל העונג, קשה היה לסיים אפילו מחצית מהטארטלט לבד וטוב שכך! מתענגים על כמה נגיסות עכשיו, שומרים ונהנים גם למחרת. 

בקיצור ולעניין. אם אתם יודעים ליהנות מטעמה של מחית פיסטוק איכותית, לכו על זה ! מדובר בקינוח אישי שעושה טוב. אני מאוד נהנית לאכול קינוח עם חומרי גלם נהדרים וכן, גם יקרים. ואתם?


קישור לאתר: רביבה וסיליה