טעימה מקומית - מזרין MAZZARINE

הפעם ביקרתי באחת הקונדיטוריות האהובות עליי - מזרין. חוץ מאידלסון10, גם למזרין יש פינה חמה אצלי בלב. שם תמצאו את אחת הויטרינות היפות, המגוונות והמעניינות שיש בין שלל הקונדיטוריות ברחבי הארץ ואפשר אפילו לומר בלב שלם - פטיסרי. אלון גולדמן מייצר תכשיטים אכילים (ולא מהסוגים שנראים מליון דולר אך טעימים שקל תשעים, כמו בכמה מקומות שנתקלתי בהם).

לא היה קל לבחור. אחת בודדה, ססיליה שמה, כאילו חיכתה רק לי. יפהפיה. סבלה ברטון אפרסק - מסקרן. מרמלדת פטל - אוהבת. מוס שוקולד לבן לימוני - בחרתי.

מדובר בקינוח עדין מאוד בטעמיו, כיאה לפטיסרי הצרפתי, כך שגם אם אתם לא מחובבי הטעמים הפירותיים תוכלו ליהנות ממנו. מוס השוקולד הלבן רך ונעים, הסבלה ברטון במרקם מדויק (בצק שהוא בין פריך לבחושה), האפרסקים היו לטעמי יותר בשביל המרקם ופחות בשביל הטעם ובהחלט עשו את העבודה. והמרמלדה..

לרוב אני אעדיף מרמלדה נטולת גרעיני פטל קטנים מציקים ולא לעיסים, אך כאן זה היה נהדר. איכשהו הטעם ה"פטלי" לא השתלט על הקינוח העדין הזה. שכבת המרמלדה הדקה נתנה בדיוק את מידת החמצמצות ש"ססיליה" הייתה זקוקה לה.

וטעימה נוספת לכבוד פסח (מזל שיש תירוץ)..

עוגת פרג, אגוזי לוז ומרמלדת פטל נטולת חמץ. בוודאי שחובבת (מזה חובבת, מטורפת) פרג שכמותי תבחר בעוגה המנוקדת הראשונה שתראה.

עוגה סופר עסיסית, מפוצצת גרגרי פרג שלמים שמתפצפצים בפה עם כל ביס. אגוזי הלוז השתלבו נהדר עם טעמו הנפלא של הפרג ובינינו, איזו חגיגה לפה - עסיסיות, התפצפצות ותוך כדי נגיסה באגוז שהתרכך בעוגה.
אם מוכרחים לומר משהו, אז הציפוי לא הרגיש מרמלדי וגם לא פטלי, אבל זה לא היה חסר לי. 

בקיצור ולעניין, לכו למזרין. מה לכו - רוצו! חגיגה לעיניים ולחך!

MAZZARINE  - האתר

טעימה מקומית - בוטיק סנטרל

8 סניפים בתל אביב ואחד ברמת השרון. בוטיק סנטרל היא אחת הקונדיטוריות האהובות עליי. לא רק בגלל המאפים, העוגיות, העוגות הבחושות (!) אלא גם בגלל הרעיון של לקנות וללכת. TA מה שנקרא. לאן שלא תפנה מכל סניף יש לך איזה פארק, ספסל נחמד, מקום לשבת ולהתפנק. 

הרבה פעמים בקונדיטוריות העוגות הבחושות נראות מזמינות ועסיסיות אך כשמגיעים הביתה נתקלים בעוגה מאוד, איך לומר, פשוטה. טעמים לא מפתיעים ועוגה ממש לא מרגשת. 
לא כך בעוגת פיסטוק-פטל של בוטיק סנטרל.

העוגה אמנם בגודל קטן, אולי מחצית מעוגת אינגליש קייק סטנדרטית. אך כל ביס מהתענוג הזה שווה לפחות 2 פרוסות מכל עוגה אחרת. הטעם הפיסטוקי מורגש באיכותו, טעמי מרציפן גם עולים מן העוגה. עסיסיות ורכות מדהימה עם נגיעות של חמצמצות מהפטל (שייתכן והושרה במעט רום). קשה למצוא אותי נלהבת כל כך מעוגה בחושה, אך במקרה הזה - שווה כל שקל.

אז - כן! לכו לקנות את העוגה. מה לכו, רוצו! כמו שאתם רואים בתמונה לא עמדנו בפיתוי, וכנראה שהיא לא תשרוד אפילו עוד יום אחד. 

http://www.boutiquecentral.co.il/

טעימה מקומית - אידלסון 10

לא יודעת אם סיפרתי לכם, אבל עבדתי תקופה כקונדיטורית באידלסון. אז נכון, אני לא הכי אובייקטיבית. ואני מודה, אידלסון 10 היא אחת הקונדיטוריות האיכותיות והמעניינות ביותר שפגשתי בארץ. כשהגעתי לסניף המקסים ולא מוחצן בעליל שבמוזיאון העיצוב בחולון, חיפשתי קינוח חדש יחסית, כזה שלא יצא לי להכין. התלבטתי בין שניים יפהפיים ולבסוף נפלה החלטה - מוס שוקולד זביון.

ראיתי את הקינוח ויכולתי לראות בדמיוני את עינב (השף קונדיטורית) מחברת חצאי כדורים של זביון ומרססת אותם, מקיפה את שכבות הקינוח בטבעת שוקולד, עלה זהב, מטבע לוגו. כשרואים קינוח כזה, עם חיצוניות מושקעת, הציפייה להתענג עליו היא גדולה מאוד. אם הטעם או המרקם אינם משתווים למראה המהמם - זה בעצם לא שווה כלום. ההשקעה בעיצוב לא מפצה על טעמים בינוניים.

עכשיו לטעום. במקרה הזה, הטעם היה משובח ולגמרי ענה על הציפיות. בסקוויט שקדים, קרם שוקולד רך ונעים שעליו צימוקים מושרים ברום, שכבת מוס שוקולד ו.. כדורי זביון. זביון (לא שמנת וסוכר כפי שאמר המוכר כשניסה להסביר לי על הקינוח) הוא בעצם קציפה של חלמונים, סוכר ויין. הטעמים השתלבו באופן נפלא, אך טעם הרום מאוד מורגש - לכל הנגמלים/נמנעים למיניהם. זה קינוח שנמס בפה. לא לועסים יותר מדיי. כפית ועוד כפית.. נגמר חצי קינוח ויש חשק לעוד. 

בקיצור ולעניין. כן! מומלץ בחום. דיאטה? אין בעיה. קנו את הקינוח כמתנה ובקשו רק לטעום.. ביס או שניים. את הקינוח ניתן למצוא בימי שישי בלבד ועכשיו שימי שישי הם ימים מושלמים לטיולים, תעשו מזה כבר יום (וואו באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). 


קישור לאתר אידלסון 10 - לצערי אין אתר. תעשו עליו גוגל :]

טעימה מקומית - עוגות דה לה פה

הפעם במסגרת "טעימה מקומית" הגעתי לקונדיטוריית "עוגות דה לה פה", סניף ברמת גן. המקום קטן וחמוד בעל ויטרינה המציגה מבחר טארטלטים ועוגות מוס אישיות. המבחר אינו עצום אך די כולל. כלומר, משהו עם פרי, משהו עם שוקולד, משהו עם גבינה.. הבנתם. 

המוכרת החביבה הסבירה בקצרה על המבחר, מכל מה שהמליצה בחרתי דווקא בזה שלא קיבל התייחסות. טארטלט מכוסה כיפה לבנה, סדק קטן בצד שנראה כמו סוג של התפרצות שמבטיחה משהו טוב. "זה טארטלט מרנג, אוכמניות ושוקולד". נשמע לי מאוד מענג ובדיוק כל מה שאני אוהבת. המתיקות, החמיצות, המרירות והפריכות. הרגשתי את זה על הלשון.. נשמע מדהים, לא? אז"ש.

עכשיו לטעום. הבצק הפריך היה טעים, לא יותר. צ'אנקים גסים של שוקולד מריר ואוכמניות הונחו מעל שכבה לא נדיבה בעליל של קרם שקדים. מעל כיפת מרנג שכיסתה את התוכן. המרנג בחלקו החיצוני היה יבש וקריספי וחלקו הפנימי רך ו"מרשמלואי" - דבר שנשמע מאוד נחמד ומעניין, אך לא ממש עשה את העבודה. בסך הכל נותרה תחושה מאוד לא נעימה של יובש. היה חסר משהו רטוב, משהו רך שיחליק על הלשון ויעטוף את החך. יכול להיות שמדובר באפיית יתר, או שאולי "נפלתי" על מוצר לא טרי. בכל מקרה - טעון שיפור לחלוטין.

בקיצור ולעניין. לא נהינתי. ולדעתי גם מי שאינו אנין טעם במיוחד לא ממש ייהנה מהמנה. בטוחה אני (ואפילו יודעת   !) של"דה לה פה" יש דברים אחרים הרבה יותר טובים להציע, ולכן אמליץ לכם לוותר על טארטלט זה. מקווה להתנסות טובה יותר בפעם הבאה..

קישור לאתר: עוגות דה לה פהhttp://www.delape.co.il/

טעימה מקומית - רביבה וסיליה

יוצא לי לא מעט לבקר בקונדיטוריות הטובות בארץ ולטעום משלל תוצריהן. אז חשבתי, למה לא לצלם, לשתף ולספר על החוויה מאותו מוצר שטעמתי? אז הנה לפניכם - חדש בבלוג שלי: טעימה מקומית. תמצאו כאן את דעתי וטעמי האישי ובדרך כלל הוא לא יעיד על כל מוצרי הקונדיטוריה, אלא רק על אותה מנה אישית שנבחרה לדגמן. 


הראשונה והמיוחדת תהיה מהקונדיטוריה רביבה וסיליה; טארטלט פיסטוק.

אני מוכרחה לומר שזו אחת הקונדיטוריות האהובות עליי. הקפדה ודיוק עושים לי את זה ושם אפשר מצוא את שניהם. כאן הובטח לי ע"י מלצרית נחמדה, בסניף שברחוב הארבעה בתל אביב, טארטלט עם מוס פיסטוק ודובדבני אמרנה. המנה מאוד קרצה לי מלכתחילה. היא עמדה שם לבדה, אחרונה מסוגה. תודו שהיא יפהפיה. קינוח כזה הוא מסוג הקינוחים שבמראה משתווים לאיכויות שמוצאים בפטיסרי פריזאי. ועוד יתרון, אין כאן מרכיבים עונתיים, כך שאפשר לייצר את הקינוח במשך כל השנה. 

עכשיו לטעום. הדבר הראשון שהרגשתי היה הפריכות והטריות של הבצק. איזה אושר 'לתת ביס' ולהרגיש שאני אוכלת משהו טרי ולא משהו שהוכן לפני כמה חודשים והופשר. הבצק היה דק ואפוי בדיוק כפי שאני אוהבת. מעל הבצק שכבה ירקרקה דקה - קרם פיסטוקי אפוי חביב. לדעתי זה היה דקואז בשילוב של פיסטוקים גרוסים ומחית  פיסטוק טובה. 
גלגלו את העכבר קצת למטה והביטו בתמונה. מישהו רואה דובדבני אמרנה בתוך הטארטלט? אני מוכרחה לומר ש.. נכון, היה טעם מורגש של סירופ האמרנה המתקתק שהוספג בקרם הפיסטוק. אבל אני ציפיתי, ממרום כבודו של המקום ומחירו של הטארטלט, לקבל לפחות את החצי השני של הדובדבן, שהונח באלגנטיות מלמעלה, בין השכבות. 
 על הלשון והחך מוס הפיסטוק עושה כייף גדול. הטעם הפיסטוקי היה עדין ונעים והמוס, שהיה דומה יותר לקרם מוסלין, היה רך ומשגע. עם כל העונג, קשה היה לסיים אפילו מחצית מהטארטלט לבד וטוב שכך! מתענגים על כמה נגיסות עכשיו, שומרים ונהנים גם למחרת. 

בקיצור ולעניין. אם אתם יודעים ליהנות מטעמה של מחית פיסטוק איכותית, לכו על זה ! מדובר בקינוח אישי שעושה טוב. אני מאוד נהנית לאכול קינוח עם חומרי גלם נהדרים וכן, גם יקרים. ואתם?


קישור לאתר: רביבה וסיליה

מוצאים את הצפון

טיול קצר ונהדר, מביא אותי לכתוב הפעם פוסט ארוך מהרגיל, שכולו המלצות על מקומות מקסימים לאכול בהם באיזור חיפה. זו תקופה מקסימה לטיולים בצפון הפורח והירוק. גם איזור הכרמל שעבר טראומה לא פשוטה לא מזמן, מראה סימני התאוששות קלים. אני מוכרחה להודות שבטיול הקודם גבולות חיפה לא נחצו, אך הפעם הג'י פי אס עבד קשה מאוד. מחיפה לכרמיאל, דרך עין כמונים, צפת, טבעון ורמת ישי. כל הדרך עצים, פרות והרבה מקומות טובים ואיכותיים שאי אפשר להפסיק לאכול בהם (בחלקם יותר ובחלקם הרבה יותר).


ART DE COCO - כרמיאל

על ארט דה קוקו ART DE COCO שמעתי מאנשים שונים ומחיפושיי ברחבי האינטרנט. לפי השמועות, מדובר בפטיסרי-שוקולטרי-מסעדה מיוחד מאוד, כזה שלא נתקלים בו בכל מקום. מסיפורי אחת העובדות, המקום הוא התפתחות של קפה-שוקולטרי קטן, עקב ביקוש של האוכלוסיה המקומית. כשהגעתי לשם, ממש היה לי קשה להאמין שמקום כזה בכרמיאל, מוקף בהרים 360 מעלות, קיים ויכול להמשיך להתקיים. כנראה שזו דעה שגויה של אנשי המרכז, הרי עם עובדות לא מתווכחים. בכניסה ניצבת לה בגאון הויטרינה. ויטרינת ח שמצידה האחד מבחר מדהים של עוגות אישיות, מצידה השני מבחר מדהים עוד יותר של פרלינים ובחיבור בין שני הצדדים מיני מתוקים כמו מקרונים, עוגיות ועוד דברים שהעין שלכם תדלג עליהם בלי למצמץ. הקיר המרכזי לכל אורכו מכיל מדפים מדפים בהם מטבעות שוקולד צבעוניות, אריזות מתנה מרהיבות, כלי הגשה וכדומה. הקיר הזה קנה אותי. ואז החלטתי להתיישב. בתפריט ארוחת בוקר נפלאה באמת. הכל היה נהדר (מרגישים את ה..אבל?). עבור 98 שקלים לזוג מקבלים ארוחה משביעה ומפתיעה. אמנם בלי בריוש חמאתי או קרואסון שקדים טרי בין מאפי הבוקר המובטחים (שהיו מלוחים ונחמדים), אבל היה טרי וטעים. אגב, השתיה עליכם. חוסר במאפים מתוקים הותיר צורך עז בקינוח. הכל נראה טוב (7.5 בדרגת איריס) ולבסוף, כמה ישראלי, נבחר קינוח שכבות שוקולד, חלבה ופקאן. ההגשה מוצגת בתמונות שלפניכם.. אהבתם? אני קצת פחות. על הטעם אני יכולה להתחייב - סטנדרטי ומשעמם. לא עונה על הציפיות ויש שיאמרו שהייתי צריכה לנסות אולי קינוח אחר. אולי. אז אם כבר מגיעים לאיזור, שווה לקפוץ בשביל ארוחת בוקר נפלאה, נוף ירוק משגע ומרכז קניות צמוד למקום.

עין כמונים

פניה סודית באמצע כביש מהיר הובילה אותנו לעין כמונים. שם, מסתבר, נמצא מפעל גבינות עיזים קטנטן ומקסים ובצמוד אליו מסעדה בה מוגשת ארוחת גבינות בליווי יין והרבה פרפרים, פרחים ועצים. בכניסה לחנות ריח גבינות חזק ונהדר. אין מוכרים. הגעת? צלצל בפעמון. אז צלצלנו. כעבור חצי דקה כבר נטעמו לפחות 3 סוגי גבינות, חלקן חריפות יותר וחלקן עדינות. גבינות שמנות ומדהימות באמת. קשקבל עם טעם חזק ומדהים, פטה עיזים, גבינות עם טעמים של יין ופחם, צהובות, קשות ורכות. המחירים הגיוניים לחלוטין - שווה ביקור.

גבינות המאירי - צפת

במרחק של כ-90 ק"מ מחיפה נמצאת חנות גבינות המאירי (המקורי) בה הגבינות מיוצרות ע"י דור חמישי במשפחה. לאחר עליות רבות ומעט הסתבכויות בצפת, מגיעים למקום בו הגבינה הצפתית היא כל כך שונה מהצפתית שאנחנו מכירים. היא מתפוררת ונמרחת ולא צמיגית ולעיסה. את הגבינה הבולגרית של המאירי ניתן להשיג בתל אביב בלוינסקי, מסתבר. את הצפתית עדיין לא. האם לנסוע כל הדרך מתל אביב עד לצפת עבור אותה גבינה צפתית? אל תשאלו אותי. אני חובבת גבינות מסריחות וחריפות. אבל יש כאלה שעושים זאת. אין ממש מבחר של גבינות, אבל בהחלט שווה ביקור וניתן לטייל גם באזור האומנים בצפת, בתנאי שלא יהיה חם מדי.

מישי - טבעון

את מישי בלוג אתם אולי מכירים מתכניות הטלויזיה או האינטרנט. אותי הוא לימד בבישולים את כל נושא השוקולד (שוקולטרי). איש מקסים באמת, נטול פוזת שוקולטיירים ומלמד בצורה מקצועית וגם כייפית. בכניסה לחנות (שנמצאת כ-18 ק"מ מחיפה), על שולחן ארוך וגבוה, מסודרים הפרלינים ממש כמו חיילים. הל ולימון, קסיס, קלבדוס, נוגט, קראנץ' בוטנים.. יש שם הכל. גם טעמים "רגילים" וגם מיוחדים וכולם סופר-איכותיים ואת זה אני אומרת באובייקטיביות מוחלטת. כמה טעימות במקום ועוד כמה כצידה לדרך, חייבים. מישי נותן מענה גם לסוכרתיים, עם טעמים נהדרים כמו פיסטוק, תה יסמין בשוקולד לבן ועוד. בצד החנות נמצא חדר הסדנאות, קטן ואינטימי, בו מתקיימות סדנאות שוקולד בנות 5 מפגשים בהן לומדים על השוקולד ועל השימוש בו. ממליצה בחום!

נדב קינוחים - רמת ישי

באזור התעשייה הצפוני, נראה שלט ישן ודהוי: "נדב קינוחים". הכניסה נראית כמו כניסה למפעל, לא ממש מזמינה. זוכרים את המערכון של "ארץ נהדרת" בו דיירים השוכרים דירה בגבעתיים מדודם אפי (מידבר) במחיר מופקע, הולכים לדירתו שנמצאת בבניין ישן בשכונה פשוטה, אך הדירה מבפנים נראית כמו דירת נופש של שרי אריסון? ככה זה הרגיש, לי, לפחות. שלל מאפים מדהימים, ניחוחות שמרים, חמאה, מתוק, מלוח.. המקום נעים וחמים, גורם לך לרצות לשבת ולהזמין את כל התפריט. לא לצאת. עוגת שמרים משמש וקרם שקדים, טארט פקאן מלבני מבריק, לחמים טריים, פוקאצ'ת עגבניות ועשבי תיבול ענקית.. הם אלו שהשאירו אותי פעורת פה. הקינוחים של נדב קינוחים - פחות. אבל אתם חייבים, פשוט חייבים, להגיע למקום. סמכו עליי ועל בלוטות הטעם שלי.

אז נכון, בחיפה יש לנו את דודו אוטמזגין, מיקי שמו, הקונדיטוריה של גל ועוד כמה מקומות מדהימים וטובים. אבל הפוסט הארוך באופן מיוחד הזה התיש אותי. אני הולכת לנוח. אם עדיין אין לכם חשק לטיול בצפון, תגלגלו שוב למעלה ותסתכלו רק על התמונות. לי אין אומץ. salut.