שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן היא למה מקרון מקבל הרבה יותר כבוד מרוגעלך, למשל. בשניהם צריך להשקיע בהכנה, בין אם זה בהכנת הבצק, הרידוד, המשולשים והמריחה ובין אם זה בהקצפה, קיפול, צביעה וזילוף. נכון שהמקרון מגיע בצבעים שונים וטעמים שונים, אבל עם הרוגעלך אתה יודע בדיוק מה אתה מקבל ולכן גם לא יכול להתאכזב. אז למה זורקים אותו לתוך קופסת קרטון שמנונית ואילו את המקרון מניחים בעדינות בקופסא מיוחדת? כנראה שזה עניין של שיווק, טרנד ואולי גם המחיר. נכון שהזמנים השתנו והשבוע נשאלתי "למה כבר אי אפשר למצוא היום מיל-פיי בפיצוציות". כמובן שהתשובה הייתה "תאמין לי, אתה לא רוצה לאכול מיל-פיי של פיצוציה.." אבל הבנתי את הרעיון. יש במתוקים ובמאפים מעמדות. המקרון כמובן אריסטוקרט והרוגעלך.. לא.
ניחשתם נכון, לא הכנתי רוגעלך, אלא מקרונים. נכון שבארץ יש קונדיטוריות מדהימות בהן אפשר ורצוי לקנות ולטעום מתוך מבחר רחב של מקרונים. אבל שום מקרון שטעמתי בארץ לא משתווה לאלו שטעמתי בפריז. בוודאי שהאווירה הפריזאית מוסיפה המון טעם למקרון. והמחיר המשולש גם נותן תחושה של יוקרה, אבל המבחר הרחב והמסקרן (משמש-פיסטוק, תותים בבלסמי ואפילו בייליס) קנה אותי (וכאמור, ביוקר).
מקרון ורדים, שוקולד תפוז וריבת חלב נחים להם עכשיו במקרר. הם עבדו קשה והאמת שעשו עבודה דיי טובה. והנה, אפשר לזהות פה עוד הבדל מהרוגעלך שאינו עצל ומוכן לאכילה מיד עם צאתו התנור.
וברגע האמת, בצלחת אחת רוגעלך ומקרון - במי אבחר? מבלי להתנצל - במקרון.
ניחשתם נכון, לא הכנתי רוגעלך, אלא מקרונים. נכון שבארץ יש קונדיטוריות מדהימות בהן אפשר ורצוי לקנות ולטעום מתוך מבחר רחב של מקרונים. אבל שום מקרון שטעמתי בארץ לא משתווה לאלו שטעמתי בפריז. בוודאי שהאווירה הפריזאית מוסיפה המון טעם למקרון. והמחיר המשולש גם נותן תחושה של יוקרה, אבל המבחר הרחב והמסקרן (משמש-פיסטוק, תותים בבלסמי ואפילו בייליס) קנה אותי (וכאמור, ביוקר).
מקרון ורדים, שוקולד תפוז וריבת חלב נחים להם עכשיו במקרר. הם עבדו קשה והאמת שעשו עבודה דיי טובה. והנה, אפשר לזהות פה עוד הבדל מהרוגעלך שאינו עצל ומוכן לאכילה מיד עם צאתו התנור.
וברגע האמת, בצלחת אחת רוגעלך ומקרון - במי אבחר? מבלי להתנצל - במקרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה