הטעם המר, בניגוד לארבעת הטעמים האחרים, זקוק ליחסי ציבור רציניים מאוד. אם תעשו שמש אסוציאציות שבמרכזה תהיה המילה "מר", אני בספק אם יעלה דבר אחד נחמד שיעבור בראשכם. יש נטייה להימנע מטעם מר ואני שואלת את עצמי אם זה בכלל מוצדק? הרי מר מדי נוראי כפי שמתוק מדי או חמוץ מדי נוראיים. אז למה מר הוא הטעם האחרון בדרג הטעמים של רובנו, אם לא כולנו? הטעם המר "אחרון בתור" אפילו על גבי הלשון - כאשר צבר גדול של בלוטות הטעם המר נמצאות בקצהו הפנימי של הלשון, בכדי שנרגיש את המרירות בעיקר לקראת סיום הטעימה וחלילה לא בתחילתה.
המסקנה המובהקת לשאלת השאלות היא כזאת: ר-ק מר זה לא טעים. פוי. אבל מר בשילוב עם מתוק, לדוגמה, יכול להיות הרבה יותר משובח ממלוח, מתוק או מלוח עם מתוק. חשבתי על כמה דברים מרים וטעימים. קפה, למשל, הוא מר. אפשר בלעדיו? בשום פנים ואופן לא. קרמל - מר. כן, זה אמנם 100% סוכר - אבל החמצון גורם למרירות של הסוכר מתוק. ו.. שוקולד מריר? שחוץ משקדים מרים, אני לא מכירה עוד דבר מאכל המכיל את שם התואר: מר (עד כמה שאפשר להגדיר שקדים מרים כאכילים בפני עצמם).
החלטתי לנסות ולשלב את הטעמים המרים הללו (קפה, קרמל ושוקולד מריר) בעוגה אחת. כמובן שבהתאם למסקנה הנ"ל, הייתי חייבת לשלב טעמים נוספים: מתוק, מלוח וגם חמוץ - כל טעם במידה. שכבות של פיננסייר קקאו, קרם קרמל, קראנץ' קפה ואגוזים מלוחים, גנאש שוקולד רך ודף שוקולד, מרכיבים את העוגה האישית שמשלבת את כל הטעמים המרים שחשבתי עליהם לתענוג אחד מתוק, כלומר, מר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה