תנור קטן

יצא לכם פעם להכין פטיפורים? נו, הקטנים האלו שאוכלים אותם בביס.. ועוד ביס.. ועוד ביס.
נכון, הם יפים ומרשימים ובהחלט ראויים לכל המחמאות הקיימות. אבל כשאני מכינה אותם, מה שעובר לי בראש, איך לומר בעדינות, לא מחמאה. פשוט ייסורים לאורך כל הדרך, עד לרגע בו סיימתי לסדר את כל הבלגן והגעתי לקטרזיס - הצילום של המוצר הסופי.

אני יודעת שהם תמימים למראה אבל אל תתבלבלו - החברה האלה קשוחים. כל אחד רוצה להיות מיוחד. מזה רוצה, אני רוצה. אף אחד מהם לא עושה מאמץ, נורא מפונקים. ואני לא עומדת בזה שהשלמות צריכה לבוא בכל אחד ואחד וברגע אחד פשוט מאבדת את אהבתי האדירה למוס שוקולד לבן, סאכר עשיר וגלסאז'. ככה, בשניה.
ואז באים כדורי השוקולד הקטנים והמושלמים ומרגיעים אותי.

איפה הם??הנה הם !!!

בסופו של דבר, אני אכין אותם שוב וזה ברור לי לגמרי. אי אפשר לברוח מהם. ומה רע בעצם? עכשיו כשאני מול המסך אני כבר שוכחת מהכל, מביטה בתמונות ומתאהבת מחדש. ואפילו יש לי חשק לעוד. אבל נראה לי שמספיק להיום. עכשיו מחכה לי קופסת תותים במקרר, שאחד מהם מדגמן אצלי באופן חד פעמי.
הוא היה טעים..

להגשים חלום אחד

ברור שיש לי חלומות. הרבה חלומות!
האמת שבעבר היו לי חלומות אחרים לחלוטין מאלו שיש לי היום. אבל ככה זה, אתה גדל והחלומות שלך גדלים אתך. בודדים האנשים שאני מכירה שהחלומות והשאיפות שלהם נותרו זהים במשך השנים. אבל זה לגיטימי. מה אנחנו בעצם באמת רוצים? את ההצלחה? את העושר? או אולי את ההגשמה העצמית?? הישראלי המצוי רוצה את הכל ובמינימום זמן. אה, ואם אפשר גם לקבל איזה טוסטר מתנה, זה יהיה נהדר.

רק אל תתבלבלו, אני לא מתחסדת. גם אני, כמו רובנו, רוצה הכל, כמה שיותר מהר ובכמה שפחות מאמץ. אם זה הולך לי? לא ממש. אי אפשר. זה כמו ללחוץ על אבוקדו.. ללחוץ וללחוץ כדי שיהיה רך והנה באמת הוא רך ואז פותחים אותו וזורקים לפח. הרי למי יש זמן לחכות לאבוקדו וכמה בננות בשקית?
ואל תגידו לי שגם ככה אתם לא אוהבים אבוקדו, כי זה לא תירוץ. יש פה מטאפורה מעניינת, תודו.

בית הספר הגבוה לקולינריה, "בישולים", הוא בננה אחת (משובחת) בצרור הבננות בתהליך ההבשלה שלי.
זה לא מספיק ללמוד, צריך הרבה מעבר לזה. אבל מה שבטוח - בלי ללמוד אי אפשר לעבוד. בתחום הזה, לדעתי, אין משפט יותר מתאים ונכון. אני מאוד מאמינה בלקבל את הידע והמיומנות מאנשי מקצוע, אנשים עם נסיון שיוכלו ללמד אותך כמה שיותר ומהכל. כמובן שיש כאלו שהצליחו בלי הלימודים הפורמאליים, אבל ביננו, אין הרבה. וגם, כנראה, כי לא היתה ברירה. ללמוד לסרוג עם סבתא או לעבוד אצל דולצ'ה&גבאנה? ככה אני רואה את זה. וחלילה אני לא מזלזלת בסוודר שסבתא הכינה במיוחד בשבילך ואני בטוחה שהוא מקסים.

אז רופאת ילדים במרפאה לחולי אסטמה אני ככל הנראה לא אהיה.. וכנראה שגם זמרת לא (למרות שעם ההד של האמבטיה זה דוקא... טוב לא משנה) אבל יש עוד איזה דבר או שניים (או שלושים) שאני מתכננת להיות ולעשות ואני בדרך הנכונה ! אני מקווה.
חלומות נעימים.

פקאן עד כאן

אני לא מהאנשים שכל הזמן צריכים חיזוקים, אבל אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהעלתי תמונה לפייסבוק.
התמונה היתה של פאי פקאן. בתבנית לא השתמשתי שוב מאז. לא שקרה לה משהו רע, חלילה ולא שנמאסה עלי התבנית, פשוט השתדרגתי לתבניות אחרות. הארון שלי מלא בדברים שרכשתי עבור דבר אחד ספציפי, הכנתי אותו ומיציתי לבינתיים. ממשיכה הלאה.
בכל מקרה, פאי הפקאן הזה, שהמתכון הוא פיתוח שלי, נעשה לפני שנתיים בדיוק. קצת אחרי שהתחלתי את התואר וקצת (הרבה) לפני שלמדתי קונדיטוריה. לכבוד פתיחת הבלוג, החלטתי להכין את אותו פאי בדיוק ובעצם מכאן להתחיל.

19/12/2008

 19/12/2010

מצא את ההבדלים. לא קשה, אה?
אני מביטה בשתי התמונות ואני רואה את עצמי בשלבים שונים בחיי.
שלב המטרה האחת, חסר הסבלנות, הבוסרי. עדיין לא טוב מספיק ובכל זאת מספיק טוב.
והשלב בו יש יותר משלב אחד, הרבה סבלנות וגם קצת ניסיון. אם זה לא היה טוב מספיק לא הייתם רואים אותו, הוא היה בפח ואני הייתי ישנה יותר טוב בלילה.
זמן, כח רצון ומודעות לכישרון - על זה אני עובדת עכשיו הרבה יותר מהכל. אם אחד מהם חסר, כלום לא עובד.

אז הנה, גם אם עושים את אותו המתכון בדיוק, זה לא אומר שהתוצאה תהיה זהה בכל הפעמים.
זה תלוי ביום ההכנה ובשנים שלפניו. באיך עבר היום ואיך הוא הולך להמשיך.
יש זמן, יש סבלנות, יש ידע, יש ניסיון.. יש חמאה? גם בזה ההצלחה תלויה.
כמובן שאת ההצלחה כל אחד רואה אחרת.
אני? פרפקציוניסטית. אה, גם על זה אני עובדת.

בכל מקרה, זאת ההתחלה שלי בעולם האינטרנט. פאי פקאן. סליחה, טארט מייפל-פקאן.

יאם.

מי אני ומה שמי

אני איריס ואני רוצה לכבוש את עולם הקונדיטוריה. אוהבים אותי כבר?
פעמים רבות אני מוצאת את עצמי משוטטת במרחביו העצומים של האינטרנט ומחפשת אחר הדרך הנכונה ביותר לבטא את אחת האהבות הגדולות בחיי - הפטיסרי.
קשה לי להעיד על עצמי ולכן לא אעשה זאת. זהו המקום בו אפשר יהיה לראות ולחוות את ההנאה שלי בעשייה המתוקה הזאת.