אחת המילים האהובות עלי בצרפתית (והאמת שגם בבולגרית) היא פיסטוק. פיסטאש.. מהמם. (או שאמפאסטאק, בבולגרית). איכשהו, תמיד כשאני מגיעה לקונדיטוריה טובה, אני מחפשת את המאפה/עוגה עם הפיסטוק. המחשבה על אכילת עוגה ירוקה, די מרתיעה את רוב האנשים. מובן לחלוטין. להבדיל מורוד שמזכיר לנו פטל, אדום שמזכיר תותים, חום - שוקולד וצהוב - לימון, ירוק - פטרוזיליה? נכון, פיסטוק הוא לא הדבר הראשון שעולה לראש. אם זה קשה לכם - תעצמו את העיניים, תנו ביס בעוגה הירקרקה ותזמינו עוד אחת לבית.
כבר דיברנו על כך שעוגיות המקרון נמצאות במעמד גבוה מרוב העוגיות וזוכות לכבוד רב בקרב מומחי הפטיסרי. לאחרונה אני נתקלת בתמונות רבות של עוגיות המקרון המקיפות עוגות מפוארות, בתור קינוחים מרשימים או "סתם" בקופסאות של הרמה האגדי ואני פשוט רוצה להיות שם. בנקודה שבה הדמיון עולה על המציאות, במקום שזוג עיניים לא מספיקות וגם לא מיליוני תאי זיכרון. זה קשה לתפוס עד כמה נוכחות הפטיסרי אינה מובנת מאליה, למרות שלכל כיוון אליו תכוון מצלמה, ישתתפו בתמונה קנאלה וקרואסון..
להתגעגע זה טוב. ועכשיו, ביצוע עוצר נשימה. תגבירו את הווליום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה