כשאני במטבח, אופה, אני עושה את כל שיבכולתי על מנת למנוע הפרעות. אני משתדלת לאפות כשהמטבח פנוי לשעה-שעתיים לחלוטין. לא תמיד זה מצליח, כי לעיתים (קרובות) יש לי דחף כזה שלא נותן לי מנוחה ושולח אותי הישר למטבח. עכשיו, כשאני בתקופת מבחנים, מי שמתקשר ומצליח לתפוס אותי, יכול להבין שהייתי באמצע הלימודים. בזה פחות מצליחים להטריד אותי. ואם אני לא עונה? כנראה שאני בין המיקסר לתנור.
אתמול היה לי דחף. דחף רציני ביותר להכין Saint Honore. מדובר בעוגה קלאסית, אחת כזו שתופיע בכל פטיסרי שמכבד את עצמו. למרות הרושם הרב שהעוגה הזו מייצרת, היא איננה מורכבת ואפילו די פשוטה להכנה (אלא אם הכנתם את בצק העלים, הבצק הרבוך וקרם הפטיסייר לבד, כמוני) אבל יש לה כמה שטיקים שהופכים אותה למלכותית ואצילית.
הבסיס של ה"סנט אונורה" הוא בצק פריך מתוק, שבמשך הזמן הוחלף בבצק עלים, פחזניות עם קרם פטיסייר אוורירי ונילי עטופות קרמל, מסודרות במעגל ומקיפות את אותו קרם וניל שזולף בצנטר מיוחד - היום ברוב המקומות הפחזניות מקיפות קרם שנטילי (קצפת, אם תרצו).
זה מה שנקרא קלאסיקה מודרנית. לקוחים את זה, משנים באחר והופ - התוצאה דומה אך המהות שונה. בצק עלים, שנטילי וקרם פרלינה (נוגט אגוזי, בתוך הפחזניות). אנחנו עם לא אנין טעם במיוחד, אך לזכותנו יאמר - שאנחנו מנסים ולאט לאט מתפתח פה זן של אנשים שמבינים באיכות ולא מתביישים בזה.
זהו. חזרה ללימודים. אני בנייד אם מחפשים אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה