אמנות אפיית הלחמים. קורס שכזה התקיים בבית ספר בישולים ואני, כבוגרת בית הספר וחובבת לחמים טריים, נכחתי בסעודת הסיום. אם יש דבר שאני אוהבת זה פחמימות. אבל לא כל לחם מקבל את התואר "לחם טוב". נכון שיש את הלחם-פרוס-אחיד/חלה-קלה שתמיד יש בבית ומה לעשות, כשמכינים סנדביץ' בשבע בבוקר תוך כדי לגימת הקפה הראשון של היום או כשמכינים סנדביץ' דומה בשבע בערב אחרי יום עבודה ארוך - זה יכול להיות כל לחם. כמעט.
אז איך בוחרים לחם? לחם טוב, בעיניי, הוא לחם עם קרום קשה וכהה, מפודר קמח וריחני. אבל הכי חשוב - שיהיה חמוץ. חמוץ אתם שואלים? אז כן. חמוץ. לא מלימון ולא מחומץ. ממחמצת. מחמצת היא ספק חי ספק דומם ואי אפשר לפספס אותה בלחמים איכותיים. לחם בלי מחמצת יריח וגם יטעם שמרים. חפשו לחם מחיטה מלאה או פשתן, עם זרעונים, אגוזים, זיתים או כל דבר שמעניין לכם את בלוטות הטעם והלסת. כשהלחם טוב - הכל טוב, גם ארוחת הבוקר המפנקת וגם הכריך הצנוע.
כל השאר, רק תוספות.
אז חוץ מהמון לחמים אפשר לראות שהתמונות לא בשיא איכותן. כשבשבע בבוקר הכנתי לי כריך מלחם פסטו נהדר, שכחתי מ-2 דברים: מזה שלא אוכלים קינוח לפני הקינוח ומהמצלמה. מזל שאת הנייד לא שכחתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה