פקאן עד כאן

אני לא מהאנשים שכל הזמן צריכים חיזוקים, אבל אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהעלתי תמונה לפייסבוק.
התמונה היתה של פאי פקאן. בתבנית לא השתמשתי שוב מאז. לא שקרה לה משהו רע, חלילה ולא שנמאסה עלי התבנית, פשוט השתדרגתי לתבניות אחרות. הארון שלי מלא בדברים שרכשתי עבור דבר אחד ספציפי, הכנתי אותו ומיציתי לבינתיים. ממשיכה הלאה.
בכל מקרה, פאי הפקאן הזה, שהמתכון הוא פיתוח שלי, נעשה לפני שנתיים בדיוק. קצת אחרי שהתחלתי את התואר וקצת (הרבה) לפני שלמדתי קונדיטוריה. לכבוד פתיחת הבלוג, החלטתי להכין את אותו פאי בדיוק ובעצם מכאן להתחיל.

19/12/2008

 19/12/2010

מצא את ההבדלים. לא קשה, אה?
אני מביטה בשתי התמונות ואני רואה את עצמי בשלבים שונים בחיי.
שלב המטרה האחת, חסר הסבלנות, הבוסרי. עדיין לא טוב מספיק ובכל זאת מספיק טוב.
והשלב בו יש יותר משלב אחד, הרבה סבלנות וגם קצת ניסיון. אם זה לא היה טוב מספיק לא הייתם רואים אותו, הוא היה בפח ואני הייתי ישנה יותר טוב בלילה.
זמן, כח רצון ומודעות לכישרון - על זה אני עובדת עכשיו הרבה יותר מהכל. אם אחד מהם חסר, כלום לא עובד.

אז הנה, גם אם עושים את אותו המתכון בדיוק, זה לא אומר שהתוצאה תהיה זהה בכל הפעמים.
זה תלוי ביום ההכנה ובשנים שלפניו. באיך עבר היום ואיך הוא הולך להמשיך.
יש זמן, יש סבלנות, יש ידע, יש ניסיון.. יש חמאה? גם בזה ההצלחה תלויה.
כמובן שאת ההצלחה כל אחד רואה אחרת.
אני? פרפקציוניסטית. אה, גם על זה אני עובדת.

בכל מקרה, זאת ההתחלה שלי בעולם האינטרנט. פאי פקאן. סליחה, טארט מייפל-פקאן.

יאם.