29 דצמבר, 2012

משהו פשוט, משהו מורכב - אקלר מהחלומות

הצרפתים יודעים לתת כבוד לבצק. גם הבצק הרבוך מקבל מקום של כבוד בויטרינות הפטיסרי בפריז. אם תחשבו על זה, מדובר בבצק גאוני. מי חשב להרתיח נוזל ושומן, להוסיף קמח ואז להוסיף גם ביצים?? השימוש בבצק הרבוך הוא רחב, בין אם בקינוחים כמו סנט אונורה ורליג'ה ובין אם במאפי בוקר כחלק ממילוי. כאן בארץ השימוש הוא ברוב המקרים עבור פחזניות וגם הן שייכות יותר לתחום ה"ביתי", הפחות ראוותני. 


בשבילי פזילה קלה לעבר שלל האקלרים של 'פושון' האגדית, מספיקה בכדי להכניס אותי הישר אל המטבח. מבט קל ימינה - שוקולד. מבט לשמאל - תפוזים. יש!


כשמכינים משהו מורכב, צריך לדאוג לסדר עבודה נכון. לא יודעת אם האקלר המוצג לפניכם נראה לכם "פשוט" או "מורכב", תשפטו בעצמכם: על בסיס האקלר מונח פס קראנץ' נוגט, ברס וגרואה, עליו קרם שוקולד רך עם ארומת תפוז ומי זהר, עליו מונחות קוביות מרמלדת תפוז משגעת, מעל שונטי מריר ולקישוט דפי שוקולד מריר עם הדפס וקוביית מרמלדת תפוז. כמובן שכל המרכיבים הוכנו, מה שנקרא, מאפס.  


עכשיו תורכם:

מתכון לבצק רבוך:

125 גרם חלב
125 גרם מים
5 גרם מלח
10 גרם סוכר
125 גרם חמאה

150 גרם קמח

כ- 250 גרם ביצים 

בסיר מרתיחים את החלב, המים, הסוכר, המלח והחמאה.
מוסיפים את הקמח ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד ורך שמתכדרר סביב הכף.
מעבירים את המסה למיקסר עם וו גיטרה ומערבבים עד לצינון קל של הבצק.
מוסיפים את הביצים אחת-אחת תוך ערבוב, עד לקבלת מסה רכה ואלסטית.

מעבירים לשק זילוף ומזלפים את הצורה הרצויה.

אופים בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות, עד להשחמה מלאה של הבצק.

המילוי - לבחירתכם.



21 דצמבר, 2012

טעימה מקומית - לה בון פטיסרי

גם הפעם ביקרתי באחת הקונדיטוריות הטובות בתל אביב, לה בון פטיסרי. עם הכניסה לסניף שברחוב בזל 40 מרגישים בצרפת. הבעלים, המוכרות, הלקוחות כולם מדברים בשפה הצרפתית. תחשבו על גודל המחמאה, צרפתים מגיעים במיוחד לקונדיטוריה שמייצרת מיני מאפים קלאסיים לפטיסרי הצרפתי - כאן, בארץ. ואם זה טוב לצרפתים, זה טוב גם לנו.

האמת שהיה ממש קשה לבחור. היו שתי עוגות בחושות ששמתי עליהן עין וטארט אגסים מבריק, מדויק, אסתטי. 
לבסוף, מתוך כניעה לעונת התותים ולגשם שבחוץ, בחרתי בקינוח שלפניכם.



הקינוח, כפי שאתם רואים, מורכב מבסיס בצק פריך, קרם, תותים ופיסטוקים טחונים.
בעודי מתפתה בחנות ונשבת בקסם התות, ידעתי שאתחרט. הבצק הפריך כבר לא היה כל כך פריך. הוא ספח הרבה לחות ומרקמו היה כמעט עוגתי. הקרם, שנמדד בככפית - לא יותר, היה נעים במרקמו, אבל ציפיתי וחיפשתי את אותם הגרגרים הקטנטנים של הוניל אך לשווא. לא ברור לי אם מטעמי 'חסכנות', או אולי שימוש בתמצית או לא יודעת מה! לי זה היה חסר. אז תגידו שזה בכלל לא אמור להיות קרם וניל, או שזה רק ה"דבק" לתותים, תירוצים. מיותר לציין שהפיסטוקים היו למטרות צבע בעיקר, ואכן עשו את העבודה.



אה? מה פתאום יש עוד קינוח למטה? (אגב, אחת התמונות האהובות עליי)



בעודי מסונוורת משלל תוצרי המקום, שבניגוד למה שאולי משתמע מטעמי האישי על קינוח התות, נראו פשוט נפלא, קרץ לי הפלאן. את הפלאן אפשר למצוא בפריז בעיקר בקונדיטוריות ה"עממיות". זהו מאפה פודינג רוטט ומתוק. אם אתם רוצים לדמיין את המרקם - דמיינו קרם פטיסייר יציב, מעט קמחי ומעט ג'לטיני. הבסיס הוא בצק עלים דקיק, סמרטוטי משהו אבל בצורה טובה (כן, זה אפשרי). והמלית - קלאסית. ושוב, הוניל מורגש אך כמעט ואינו נראה. ביס ועוד ביס, רק ליישר והפלאן כמעט ונגמר. כבר הבנתם שנהניתי ממנו יותר. הרבה יותר.


אז אם אתם רוצים קצת ניחוח פריזאי, קינוח קלאסי וקפה טוב (יש מקומות ישיבה) כדאי לכם לקפוץ ללה בון פטיסרי. 

15 דצמבר, 2012

קצת פה, הרבה שם

איפה אני עכשיו?











אה, פיזית? אני בבית. לפני יום ארוך של עבודה בקונדיטוריה ולימודי עיצוב גרפי
(ראיתם את הלוגו החתיכי החדש שלי?)

ואיפה אתם?